פסק-דין בתיק תא"מ 2593-02-09

1.         בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש, אשר לטענת התובעת נגרמו לה, כתוצאה מתאונה בה התנגש רכבה מסוג פורד אוטובוס זעיר להסעות (להלן: "הרכב"), בפרה אשר חצתה את הכביש ואשר לטענת התובעת היתה בבעלות ובהחזקת הנתבע.

2.         לטענת התובעת ביום 23.1.08 בשעה 19.00 בקירוב, עת נהג ברכב נהג מטעמה (להלן: "הנהג") מכיוון גוש חלב לצפת, חצתה פרה את הכביש. לטענת התובעת, למרות שהנהג ניסה להתחמק מלפגוע בפרה, לא הצליח למנוע את התאונה. כתוצאה מהתאונה טענה התובעת כי נגרמו לה נזקים כדלקמן: השתתפות עצמית- 5,000 ש"ח, הפרש נזקים מפיצוי שהתקבל מחברת הביטוח- 16,873 ש"ח, 14 ימי עבודה- 14,000 ש"ח, עוגמת נפש 5,000 ש"ח.

מטעם התובעת הוגש תצהיר בעלי התובעת יהודה סופר (להלן: "הבעלים"), תצהיר הנהג ברכב, וכן תצהיר גסטון פיטוסי אשר הגיע למקום התאונה לבקשת בעלי התובעת (להלן: "גסטון").

3.         הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה שכן לטענתו, הפרה הנטענת מתה עוד זמן רב לפני התרחשות התאונה (ראה סעיף 3 א' וכן 14 לכתב ההגנה). בנוסף העלה הנתבע טענות לרשלנות תורמת של הנהג ואף הכחיש את הנזקים הנטענים.

בתאריך 29.3.11 העידו המצהירים מטעם התובעת וכן הנתבע עצמו.

דיון :

4.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובמסמכים שהוגשו ואף התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת התובעת לעניין התרחשות התאונה ואחריותו של הנתבע לנזקים, אם כי אין לפסוק את מלוא הסכומים הנתבעים.

5.         עדות הנהג ועדות גסטון אשר נכחו במקום התאונה, היו מהימנות ולא נסתרו. על פי עדות שני עדים אלו, הגיעה המשטרה למקום התאונה.  לפיכך,לא הוכיח  הנתבע את טענתו בעדותו, כאילו המשטרה לא הגיעה למקום וכאילו בשל כך אין לקבל את גרסת התובעת. גסטון העיד, כי חתך את מספר הפרה מאוזן הפרה ונתן אותו לשוטר. הנהג העיד, כי לאור ההלם שהיה שרוי בו לאחר התאונה אינו זוכר מי נתן לו את מספר הפרה, ואולם הוא קיבל אותו ועל פי הנחיות הבעלים העביר אותו למחרת לתובעת במשרדה. מאחר שמלבד הנהג נכחו במקום גסטון והשוטר וגסטון העיד כי מסר את המספר לשוטר, סביר כי השוטר רשם את המספר והעבירו לנהג על מנת שידאג להעבירו למשרד החקלאות.

            לתצהיר התובעת צורף מזכר משטרתי על פיו, הודיע בוחן תאונות דרכים כי בתאונה שהתרחשה ביום 23.1.08 פגע אוטובוס זעיר בפרה שמספרה 7141188. על פי אישור משרד החקלאות, הנתבע הינו הבעלים של הפרה. גם הנתבע לא הכחיש כי המספר שייך לפרה שבבעלותו (אלא שלטענתו, לא הייתה פרה זו מעורבת בתאונה). מאחר שמזכר השוטר אף נתמך בעדויות גסטון כי חתך את המספר מאוזן הפרה ובעדות הנהג אשר קיבל את המספר, הוכיחה התובעת ברמה הנדרשת, כי הפרה אשר בבעלות הנתבע היא זו שהתנגשה ברכב.

            טענת הקנוניה שהעלה הנתבע, כאילו התובעת רשמה או נטלה מספר שהיה שייך לפרה שלו, אשר מתה בעבר, הינה טענה שאין להעלותה בעלמא, אלא בדומה לטענה תרמית, יש לפרטה ולתמכה בנתונים או עדויות.

            מעדות הנתבע התברר, כי המדובר בטענה כללית וסתמית אשר אינה נסמכת על בסיס עובדתי. הנתבע הודה בחקירתו כי אינו יודע ואינו רושם את מספרי הפרות שלו שמתות, או שנגנבות. לכן, אין לתת אמון בטענתו כי הוא זוכר ויודע, באופן מיוחד, דווקא כי פרה מספר 7141188 מתה עוד לפני התאונה. אם הנתבע אינו מנהל רישום ואינו עוקב אחרי הפרות המתות, איך הינו יודע לטעון שדווקא פרה זו מתה. הנתבע לא הציג כל ראייה לטענתו כי הפרה מתה  ואין ברשותו כל דוח או צילום מספר משק, או רישום מפנקסיו, המצביע כי בתאריך כל שהוא בעבר, נרשם או תועד, באופן כלשהוא, מותה של הפרה הנ"ל.

יתרה מכך, בניגוד לכתב ההגנה ולתצהיר, בהם טען הנתבע חד משמעית כי הפרה מתה, הרי שבחקירתו העלה הנתבע גם את האפשרות שגנבו את הפרה עוד שנים לפני התאונה (עמ' 14 שורה 24). מעדותו של הנתבע התקבל הרושם כי הוא כלל אינו יודע מה קרה לפרה הזו, שהרי אינו עוקב ואינו מנהל רישום לגבי הפרות שיוצאות מן העדר מסיבות שונות כגון מוות או גניבה.

טענתו של הנתבע לגבי המזכר המשטרתי כי: "השוטר רושם הכל, אולי הוא בן דוד שלו" (עמ' 15 שורה 13), גם היא  טענה ללא כל בסיס. לו סבר הנתבע כי השוטר היה שותף "לקנוניה" שנרקמה נגדו, היה צריך להזמינו לעדות ולהוכיח טענתו זו.

            זאת ועוד, בכתב ההגנה טען הנתבע כי הפרה מתה זמן רב לפני התרחשות התאונה. בחקירה לא ידע הנתבע לציין את מועד פטירת הפרה. אולם, טען כי המועד יכול להיות שנה או שנתיים לפני התאונה (עמ' 14 שורות 21-26). עוד העיד הנתבע, כי הוא קובר את הפרות שמתו לפני שהם יסריחו, לאחר מספר ימים. אין ספר שפגר של פרה מתחיל להסריח כבר לאחר מס' ימים, או לכל היותר שבועות. מכל מקום ככל שהפרה מתה (לטענת הנתבע שנה או שנתיים לפני התאונה), הייתה אמורה להיות כבר קבורה עד מועד התאונה. הטענה כי התובעת נטלה את מספר הפרה מפרה שכבר נקברה, דהיינו שהתובעת ידעה את מיקום הקבורה המדויק של הפרה , חפרה באדמה במקום זה ונטלה את המספר משרידי גופת הפרה, אינה סבירה.

6.         על פי אישור משרד החקלאות, הפרה היתה רשומה על שם הנתבע. גם אם המדובר ברישום דקלרטיבי אשר אינו מעיד על זכויות קנייניות, הרי יש ברישום זה ראייה לכאורה, לכך שהפרה היתה בבעלות הנתבע במועד התאונה.

            ראה בעניין זה גם ת"א 520/03 פרץ ורדה נ. חטיב סלמאן סאלם:

            " המספר המוטבע באוזן הפרה משמש למעשה כתעודת זהותה, וכך היא נרשמת במשרד החקלאות. הגם שרישום זה הינו דקלרטיבי (בדומה לרישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי), יש ברישום זה ראייה לכאורה, שהפרה הינה בבעלות מי שעל שמו היא רשומה במשרד החקלאות. הטוען אחרת, עליו ההוכחה".

            מאחר שהנתבע לא הציג כל ראיה, על פיה הפרה הרשומה על שמו, לא היתה בחזקתו בעת התאונה, הרי יש ברישום משרד החקלאות בצירוף מזכר השוטר, עדות הנהג ועדות גסטון, כדי להטות את מאזן ההסתברות הנדרש לצורך קביעה כי הפרה הנ"ל השייכת לנתבע, היא  הפרה שהיתה מעורבת בתאונה.

7.         סעיף 40 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) {תשכ"ח- 1968} קובע: